הפוך על הפוך.......The opposite side



הצד האחורי של השטיח המרוקאי בחדר שינה

קצת אחרי שהתחלתי לעבוד ב-טכניקת הקולאז' הרגשתי צורך לשלב טכניקה נוספת. על פניו ללא סיבה מיוחדת*, רציתי לתפור או לרקום על נייר העיתון. 

נייר העיתון מאוד "סלחן" בכל מה שקשור לדבקים . זהו כמובן ניגוד מוחלט לדיוק הנדרש כשרוקמים עליו. עבודה סיזיפית, אך באופן מפתיע משמשת לי כמעין "ריפי בעיסוק". בעבודות הראשונות העיתון נקרע תכופות ונדרשו תיקונים בצורת "פלסטרים" מנייר בצידו האחורי בכדי לאחות את הקרעים. בהמשך פיתחתי לעצמי "שיטות" שאיפשרו לי להמנע מקריעת הנייר.

המינוח "ריקמה" הוא קצת בעייתי לגבי עבודתי, שכן בדרך כלל עולה דימוי של בד רקום בצפיפות: שורות שורות של שזירת חוטים מיומנת. 

בתחילה עוד ניסיתי לרקום "כמו בספרים" או הז'ורנאלים או....

 

פרט מתוך העבודה "סימון" .שילוב של קולאז', צבע וחוט ריקמה בגוון מוזהב

אך עם הזמן התחלתי לאהוב את המקריות של שזירת חוטי הריקמה בצד האחורי של העבודות. הצד האחורי ,תפש את תשומת ליבי לא פחות מהצד הקידמי . קצת כמו בד שצידו השמאלי/אחורי יפה אולי אף  יותר מהקידמי. עבדתי על קולאז', רקמתי והתלבטתי איזה צד להציג. הצד שהתכוונתי לעבוד עליו מלכתחליה או הצד שבו יד המקרה יצרה שילוב מעניין אסטטית ותכנית, לא פחות מהצד השני.

 

פרט מתוך הצד האחורי של העבודה "סימון"

בסופו של דבר החלטתי שאני עדיין לא מוכנה לוותר על ההתכוונות הראשונית ובחרתי בצד הקידמי.

במקביל התחלתי לרקום רקמות "הפוך על הפוך", דהיינו ליצור תחושה של מקריות ו"בלגאן" של חוטים כפי שהם נוצרים בדרך כלל, באופן טבעי בצד האחורי .זאת היתה התנסות מעניינת ומשחררת במובן מסוים, מאחר והתנודה בין המקריות וההתכוונות של העברת המחט מצד אחד של הנייר למשנהו, אפשרה לי לבטא את עצמי בצורה חדשה. תכים סדרתיים ומדוייקים, תכים משוחררים, תכים "מסופרים"...המחט שחוט הריקמה מושחל בה הפכה למעין מכחול אקספרסיבי  שהסב לי הנאה רבה, למרות הסזיפיות של הפיכת הנייר עשרות פעמים מצד לצד כדי לתור אחר החור שבו אני רוצה להשחיל את המחט.

       פרט מתוך העבודה "הצבי ישראל"-עבודה עם חוטי ריקמה. אני משאירה את "שארית" החוטים בצד הקידמי

"me as a deer" פרט מתוך העבודה

 

     * לפני כמה חודשים שמעתי ראיון ברדיו עם דוד שלי –משה בן-זאב 

   (וולפנזון).

בין יתר הנושאים הופתעתי לשמוע כמה זמן הקדיש ל "נשים" במשפחה.

חלק מהסיפורים כבר שמעתי וחלקם היו לי חדשים.                    

היה מעניין לשמוע את סיפוריו על הנשים במשפחה. הוא תאר אותן כנשים עצמאיות ויצירתיות שפרנסו,יזמו ודאגו למשפחתן בימים קשים בירושלים. הסבתא רבא שלי-ציפורה הקימה את בית החרושת הראשון לנקניקים בעיר העתיקה בירושלים-לימים בית החרושת נקרא "נקניק ירושלים". סבתא רבא דבורה עסקה בגבנות, וסבתי רבקה היתה תופרת למחיית המשפחה וציירה את הדגמים שאותן תפרה. היא היוותה השראה לדודתי מיקי (מרים) שפירא שלמדה ב"בצלאל" והקימה בשנת 1992 פרוייקט נפלא בשם "אלמז"-פרוייקט שאפשר לנשים וגברים בקהילה האתיופית לעסוק במלאכה שבה התמחו שנים רבות-רקמה.

התברר לי שנשים רבות במשפחה יוצרות במדיות שונות והרצון לשלב בעבודות טכניקה נוספת ובמיוחד- ריקמה היה ברור לי,כאילו בתת מודע העיסוק בנושא הנשי בכלל ובריקמה בפרט נעשה כמחווה לנשות המשפחה . אני מודה שמחווה זו משמחת אותי מאוד!

*

ובהזדמנות זו אינני יכולה שלא להזכיר את אחותי גלית בודין ציירת ומאיירת מוכשרת ויצירתית.http://www.etsy.com/listing/97668427/